צביקה לוינשטיין – חשב העמותה
כשהגעתי לגיל ארבעים המפחיד, עם וותק של חודשיים ללא עישון, חיפשתי רעיונות לפעילות גופנית.

עברו כמה חודשים של מחשבות עד שקניתי את ה-MP ויצאתי לדרך, אבל השילוב של הליכה בחורף הירושלמי לא היה מוצלח במיוחד…

אורי, חבר מהמילואים שלא נפגשנו שלוש שנים, סיפר לי שהוא מתאמן פעמיים בשבוע בקראטה דו.
הרעיון קסם לי מאחר שבימי התיכון הרחוקים התאמנתי כשנתיים בקראטה, והחלטתי להצטרף לקבוצה.

שנה ומשהו לאחר מכן, כאשר רכבתי על הקטנוע בדרכי הביתה, זקן בן 83 "גנב רמזור" ושלח אותי באמבולנס לבית חולים, עם ברכיים נפוחות בגודל כדורגל…
הרופאים הופתעו מכך שלא היו פגיעות בעצמות ובמערכות חשובות, והתעלומה נשארה בעינה עד שנפתלי, המדריך הראשי, ביקר אותי ואמר שהיה לי מזל שהתאמנתי בקראטה, כי ככה חיזקתי את שרירי הברכיים שספגו את המכה הרצינית בתאונה…

לאחר התאונה חלפו עוד שנתיים בהן אימנתי רק את אצבעות הידיים על ידי הקלדה על המחשב. עליתי במשקל והברכיים הציקו. חברים מהקראטה שכנעו אותי לחזור לאימונים.

לאחר חודשיים חזרתי לכושר, המשקל ירד והכאבים חלפו כלא היו.

אז זהו, אני בקראטה לא בעקבות רצון עז להרביץ, אלא כדי לשמור על הבריאות שלי!

  ניר נרקיס – מדריך בג'י-טה קראטה
התחלתי את לימודי אומנויות הלחימה בחוג, בצהרון של בית ספר בכיתה א', החוג היה קונג פו, לא התחברתי אליו יותר מדי.

היום אני יודע כי הסיבה לכך הייתה מורה לא מתאים שעבד בשיטות לא מתאימות לעבודה עם ילדים.
יום אחד הוא עזב והגיע נפתלי.

אהבתי נורא להתאמן והגישה של נפתלי מאוד מצאה חן בעיניי.

לאחר תקופה נפתלי סגר את החוג בבית הספר והציע שאגיע להתאמן במתנ"ס בשטרן.

הגעתי לשם, הייתי בכיתה ד' כמדומני, ישבתי בצד מבוייש כולי כאשר מולי מלא ילדים עם חליפות קרטה, נראים "ג'דיים" כאלה ואני, ילד קטן מחוג בבית הספר שלא מבין מה הוא עושה שם.
נפתלי בא אלי ואמר לי : "מה אתה יושב בצד? תוריד נעליים ותצטרף !"
הורדתי את הנעליים ונכנסתי לתרגיל "סומו". כיסחתי את כולם 🙂 הפרס דרך אגב היה קרב מול נפתלי שכיסח אותי 😉

מאז אני מתאמן עם אותם אנשים, שהפכו לחברים טובים שלי, במשך למעלה מ-20 שנה.

נפתלי היה ועודנו יותר ממורה בשבילי והקרטה בשבילי הוא דרך חיים שתרם ותורם לביטחון העצמי, לכושר ולערכים.
אני בטוח כי גם את בני אשלח ללמוד קרטה מאותן סיבות ממש.

  יהודה-ישראל שמואל – מתאמן בדוג'ו ירושלים

I left karate in South-Africa because there was something wrong with there system
After years being in the special forces and was exposed to allot of violence i search for the true system in order to perfect my training in self defense

When i moved to Ateret i was in search for a Thora teacher in the Gemara and I have found that person and it is Naftali
After start to speak here and the conversation turned to what we do in life
I explained and Naftali in his humble way said he was a teacher in karate
and he said that if i want i should come and see what they doing
Well i said i would give it a try

After i attend the first class i knew i have found what i was looking for and that this is not Karate but the true system of self defense disguised in the clothes of Karate

Naftali  has a vast knowledge of Self defense system and his historical back ground from Indie shows evident in his teaching method
There were only two schools of thought that taught how to fight and it was in Indie and in China , after a while it spread throughout the world
Naftali comes from the source and is a valuable person in the way of thought and fighting methods

The one big reason that i was attracted to him is because his love for God and Thora and his knowledge

He is a great teacher , colleague , adviser and friend
My he have great success
All the best
Yehuda Israel Shmuel

 שרית השקס  –  מדריכה בג'י-טה קראטה
הגעתי לקראטה ולאימונים אצל נפתלי בעקבות אבי שהתאמן אצל נפתלי. האימונים הפכו אותי מילדה חסרת קורדינאציה לחלוטין לאישה ספורטיבית שמסוגלת להגן על עצמה בכמעט כל סיטואציה.

נשאבתי והתמדתי באימונים בגלל הדוגמא האישית של המתאמנים הבכירים ובגלל הדגש שנפתלי שם על שיפור עצמי, בניגוד לתחרותיות. לא משנה כמה זמן אני מתאמנת אני ממשיכה ללטש את כישורי כמו "יהלום" הדורש ליטוש תמידי. למדתי מנפתלי שהאוייב האמיתי הוא העצלות שלי.

חוץ מזה, אין הרבה הזדמנויות שבהם ניתן לבחון את גבולות היכולת האישית כפי שהם נבחנים באימון אינטנסיבי.

 שחר דבש, יו"ר העמותה ומתאמן בדוג'ו ירושלים
אני מתאמן קראטה כבר 20 שנים. 

התחלתי בהיותי בכיתה ג', ומלבד 4 שנים של שרות צבאי האימונים היו כמעט רצופים.

לאורך כל התקופה נפתלי היה, ועדיין, המדריך שלי.

חשוב לציין כי הקראטה הוא אמנם אמנות לחימה, אולם לאורך השנים האימונים וההתמדה פיתחו אצלי תכונות שלא הרבה אנשים ניחנים בהן.

קראטה הוא דרך להגשמה עצמית, לשלווה ולביטחון עצמי. מיומנויות הלחימה אשר נרכשות במרוצת השנים הינן תוספת בריאה ליכולות השונות שהקראטה מפתח, והיופי בו שהוא מתאים לכל גיל, לכל מין ולכל רמה.

 ד"ר יובל טל – מתאמן בדוג'ו קרית יובל

פטריק קים, סוכן ה CIA, רב-אומן בקרטה ובעל אצבעות מסוקסות… הוא גיבור מאות ספרי קרטה שפורסמו בישראל בשנות ה 60-80. שם הסופר כפי שהתנוסס על כל הכריכות הרכות היה ברט ויטפורד. בצעירותי קראתי עשרות רבות מספריו של ברט ויטפורד.

השנים חלפו ואפילו אני בגרתי והתבגרתי. עם השנים גיליתי כי אותו סופר הוא יציר בדיוני כמו פטריק קים ובמהלך השנים כותבים רבים תרמו ל"ספרי רמדור" מההרפתקאות מעוררות ההערצה של האיש והאגדה. 
דבר נוסף שהתבהר לי בהמשך היה שבין הסופרים לקרטה אין ולא היה מאומה. 

אבל החלום להיות אומן קרטה היה טמון שם עמוק, עמוק מאז.

בתחילת שנות ה 90 כאשר התחלתי את לימודי התואר הראשון בביולוגיה היינו צריכים לבחור כקורס חובה במקצוע ספורט,  בחרתי –  קרטה
ועם תום הסימסטר החלום ההוא שב להיות חלום בלבד שנראה שלא יתגשם לעולם.

כאשר עברתי לירושלים להמשך לימודי פגשתי חבר טוב מהתואר הראשון בתל-אביב, גדעון מנדל-שקד. הוא "עלה" לירושלים שנה קודם. במהלך לימודי הרוקחות פגש גדעון את שימחה בלוטניק – גם הוא מתאמן קראטה – שהביא אותו לדוג'ו של נפתלי. 

אותי, גדעון לא היה צריך לשאול אותי פעמיים…

ב 1996 פגשתי את נפתלי ומאז אני שם. 
עם נפתלי והמשפחה הנודדת של הדוג'ו שלנו.

כמו כפפה ליד. 
הצניעות והעדר ההצגה. 
הפשטות והעומק האין סופי כבשו אותי לעולמים…

ואני ממשיך ללכת, נהנה מהדרך וחושב שאולי פעם אהיה אומן קרטה… 

אבל נראה שככל שאני מתקרב לאיזה שהוא "שם" זה כבר לא כל כך חשוב…

 עינת ברכה, מתאמנת בדוג'ו ירושלים
לקראטה הגעתי בעקבות האחים שלי. שנים ראיתי אותם הולכים לאימונים, ראיתי אותם מתאמנים, אבל בעיני אמא שלי זה היה חוג של בנים ואותי שלחו לבלט. כשזה  לא הצליח שלחו אותי לריקודים אחרים ואפילו להתעמלות קרקע אבל שום דבר לא עזר בסוף מצאתי את דרכי אל הקראטה.
עד היום 30 שנה בקרוב שאני בקראטה ואני עדיין לא גברית ולא שרירית רק זקופה יותר בכושר תקין ובריאה יותר פיזית ונפשית.
הקראטה הוא היום חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ולא בכדי.
זמן קצר אחרי שהתחלתי להתאמן בקראטה הלימודים הפכו אפשריים בשבילי. שנים שהייתי שקועה בבעיות הלימודיות שלי. הוגדרתי כדיסלקטית קשה כבר בגן. לרבים מהדיסלקטים וגם לי יש בעיות קואורדינציה ובעיות כיווניות.

הקראטה לא נתן לי פתרונות פלא, אבל הוא לימד אותי להאמין בעצמי וביכולות שלי להתרכז להתמקד  ולחתור למטרה שלי בלי לתת לעצמי להפריע לי (כן לזה בדיוק התכוונתי בלי לתת לעצמי להפריע לי להצליח).

הקראטה היום מחזיק אותי בריאה ומשמש לי כפסיכולוג, החברים מהדוג'ו הם חברי אמת שתמיד שם במרחק ווטצאפ.

קראטה היא אומנות בדיוק כמו ציור ופיסול.

הפירוש המילולי של המילים קרא  – ריק וטה – יד. הכוונה יכולה להיות גם שבאופן עקרוני עקב איסור, לוחמי הקראטה לא השתמשו בכלים או שהנפש נקייה ריקה מכוונות זדון.

הקראטה משתמש בתנועות טבעיות וחזרתיות. כל מתאמן יכול/חייב ליצוק בעצמו את העניין לתנועות. בכל פעם שחוזרים אליהן אפשר לגלות משהוא חדש, משהו נכון יותר.

הקראטה מפעיל את הגוף בכל הכיוונים באופן סימטרי  (ידיים רגלים ,ימין שמאל) וכך לא רק שאינו פוגע בגוף הוא גם מועיל לו מחזק ומגמיש אותו. דרך האימון ניתן לפתח בצורה הרמונית את כל אברי הגוף.

קראטיס/ת אמיתי/ת לא משתמש באלימות מיוזמתו ומצד שני אופן עמידתו והדרך בא הוא בולע את המרחב, לרוב, גורם לאחרים לא לנסות לפגוע בו.

ישראל אמיד, מתאמן בדוג'ו ירושלים
אני עובד בקרדו מול אורי שבח – בעל חנות לממכר כלי כסף ויודיקה – כבר 7 שנים. במהלך השנים התקרבנו אורי ואני ונהיינו חברים. 

במשך תקופה לא קצרה שמעתי מאורי על אימוני הקראטה בדוג'ו של גי-טה.  למרות שעוד בתור ילד רציתי לעסוק באומנויות לחימה והדבר מעולם לא צלח בידי עקב מחסור בזמן. מצאתי זמן להתחיל בזה דווקא עכשיו כאבא טרי, בעל עסק, מ"פ במילואים, ועד בית בבנין…… 

אבל כנראה שהחיידק הזה חזק יותר ממה שחשבתי. כנראה שרק הייתי צריך את העידוד הנכון כל אותן שנים. ולכן אחרי "לחץ פיזי מתון" של אורי בשנתיים שקדמו להצטרפותי. בזריקת הערות של "אתה חייב לבוא", "אם היית מתאמן איתנו היית רואה…", "תבוא לנסיון זה לא צריך אפילו לשלם".  החלטתי להצטרף. ומאז אוגוסט שעבר (2010) אני חבר מן המניין בדוג'ו גי-טה קראטה ואני חייב לומר – חבר מרוצה!

האוירה, האנשים, המדריך, הכל מאוד "מזמין" ונעים. מהר מאוד הרגשתי "שייך" וחלק מאיזה "משפחה" ומבלי להכיר דוג'וים אחרים אני רק יכול להניח שזה לא משהו שקיים בכל מקום.

 אור לי בן אליהו, מתאמנת בדוג'ו ירושלים ועופרה
 להיות אשתו של… זה מעניין, במשך שנים אני עוקבת אחרי החוג ומתאמניו. אבל הנישואין, חיי הנישואין, העבודה מחוץ לבית והעבודה בבית הם ציר החיים הסובב של אישה, ואישה דתייה על אחת כמה וכמה עמוסים מאוד.

שנים צפיתי ולוויתי מרחוק את החוג ומתאמניו בקנאה . עד הלידה האחרונה. שבה החלטתי שזהו הגיע גם תורי לבוא ולהתאמן באופן קבוע ומאסיבי. נכון, להתחיל להתאמן בגיל 44 עם חברי'ה צעירים זה לא קל ולא פשוט. הדבר גרם לי להרגיש כמו רבי עקיבא בזמנו.

אבל הזמן עשה את שלו, לאט לאט התחלתי להבין מושגים, לקלוט את סדרת הקאטות, לעמוד בבחינות מול הילדים שגידל המאסטר היה מרטיט לב , מפחיד ומסעיר כאחד, להנות מהעשייה והפעילות הגופנית עושה לי רק טוב.

החברי'ה מהקראטה גם בירושלים וגם בעופרה, אינם רק מתאמנים בחוג, הם המשפחה המורחבת שלי-שלנו. בעצבות ובשמחות אנחנו יחד!!! תודה לבורא העולם שזיכה אותי להכיר ולחוות אנשים נפלאים!!!

קצרצרים:

ויקטור חביב, מתאמן בדוג'ו ירושלים
זה היה לפני לא מעט שנים.
שאלתי מכר אם הוא מכיר מאמן טוב לקראטה, והוא הפנה אותי לנפתלי שאימן אז במתנ"ס שטרן (סמוך להיכל הכדורסל). ניסיתי ו"נפגעתי", ומאז אני עם נפתלי.

 יניב שבח, מתאמן בדוג'ו ירושלים
כידוע לכולכם , התאמנתי בטאקוואנדו עד לפני 8 שנים אצל אבי כדורי.
בן דוד שלי אורי שבח היה מרבה לדבר איתי על שוטוקאן, ומתוך חיבה מאוד גדולה לאורי, מהר מאוד השתכנעתי לנסות את השיטה, מה גם ש-8 שנים הפסקתי להתאמן והאימונים מאוד חסרו לי, לכן הצעתו באה בדיוק בזמן.
נדהמתי מהיכולות של נפתלי ומהשיטה בכלל, ולכן החלטתי לאמץ שיטה זו וללמוד אותה לעומק.

 נריה זוהר, מתאמן בדוג'ו ירושלים:
רציתי ללמוד קראטה כי רציתי ללמוד אומנות לחימה.
הגעתי לנפתלי בזכות שלמה קורקוס שהמליץ לי עליו מאוד, שלמה קורקוס בעצמו חגורה שחורה – דאן 2.