היסטוריה – שוטוקאן – גי'טה קראטה

שוטוקאן הינו זרם בקראטה אותו פיתח מאסטר גיצ'ין פונאקושי בסוף המאה ה-19 באי אוקינאווה ולאחר מכן לימד והפיץ אותו בממלכת יפן בתחילת המאה ה-20.
מבין תלמידיו הרבים היו שדבקו בשיטה המסורתית ואילו אחרים בחרו "לשפץ" את השיטה ולפתח מתוכה זרמי קראטה נוספים. הבולטים מביניהם הינם השוטוקאי, הקויוקושין-קאי והוודו-ריו.
אחד מתלמידיו המובחרים של פונאקושי היה צאטומו אושימה אשר קיבל ממנו רשות ונדד לארצות הברית להפיץ שם את זרם השוטוקאן.
משם הופצה השיטה לכל העולם בכלל והגיעה גם לישראל בפרט.
אושימה מכהן כשיהאן של שוטוקאן העולמית ותלמידו אלי כהן מכהן כראש העמותה בארץ.
נפתלי בן אליהו, מייסד והמאמן הבכיר של עמותת ג'י טה קראטה למד בצעירותו במסגרת התיכון אצל המורים מאיר יהל אשר הביא את השיטה לארץ, מיקי דותן ואשר חן. לאחר שירותו הצבאי הוא למד ישירות אצל אלי כהן בירושלים.
את הדרגות קיבל נפתלי ישירות מ צאטומו אושימה במהלך אימונים מיוחדים אשר נערכו בארץ בהשתתפותו.
לאחר חברות ארוכת שנים בעמותת שוטוקאן ישראל החליט נפתלי לפרוש מהעמותה ולפתוח גוף נפרד שמטרתו שימור הדרך האומנותית אך היעילה שהציג מאסטר פונאקושי בגילוי השיטה לעולם תוך שמירה על בריאות הגוף והנפש.
המאפיינים המרכזיים בשיטה הינם:
א. קאטות – תבניות תנועות לחימה המדמות לחימה למול יריב.
ב. קיהון – אימון על טכניקות בסיסיות בווריאציות שונות על מנת להגיע לליטוש מירבי של התנועות.
ג. קומיטה – צורות אימון בין יריבים המדמות קרב ברמות שונות לפי רמת התלמיד.
מאפיינים אלו נלמדים מרמת הבסיס והולכים ונעשים מורכבים ככל שהתלמיד עולה בדרגות.
בנוסף, פיתח נפתלי שיטת הוראת ילדים ייחודית אשר שמה לדגש את העשרת הילד ברגישויות ויכולות פיזיות, נפשיות ומנטליות הנובעות מהעיסוק המופשט בקראטה ללא הקפדה על דיוק וצורת התנועה.
את השיטה הזו פיתח נפתלי לאורך השנים תוך כדי יישום עקרונות הקראטה אל תוך משחקים חווייתיים המפתחים את הילד תוך כדי הנאה.

שווה להגיע לראות ולהתנסות – מומלץ ביותר – אליצפן בן אליהו – דאן 1